> #title h1 a {display:block; height:120px;} #title h1 a .in {display:none;} #title h1 .in {display:none;}

זרקתי נייר  מאיר עוזיאל, שיפודים, מעריב 2000

היום בשעה 14:02 זרקתי נייר.

ניסיתי לעשות סדר בניירותי האינסופיים, רובם מורכבים מדברים שהגיעו בדואר כהתראה אחרונה לפני ההתראה האחרונה, ולפני ההודעה האחרונה באמת שתודיע שסכום הקנס הופחת לחצי.

כידוע, הישראלי הממוצע לא זורק ניירות. אי אפשר לדעת מתי הוא יזדקק להם. אבל ידוע לי שיש אנשים שזרקו נייר. קראתי על זה במאמר בעיתון. הקטע הזה שמור אצלי באיזה מקום, ואם אצטרך, אוכל למצוא אותו בתוך חצי יום לכל היותר.

כבר בבוקר קיבלתי החלטה: היום אזרוק נייר.

 יש כמה שיטות לזרוק נייר. אמנה את העיקריות:

1. לזרוק נייר, אבל לצלם אותו קודם. בדרך כלל שיטה זו, הפופולרית מאוד אצלי, גורמת לכך שבמקום הנייר שזרקת, יהיו שניים, כי אני תמיד מצלם שני עותקים לביטחון, למקרה שמישהו יבקש אחד מהם.

2. למיין. זאת אומרת, לזרוק נייר לא נחוץ אחרי מיון וקבלת החלטה שהנייר אכן מיותר. סופי. בשיטה זו הצליחו בני אדם נחושים לזרוק ניירות לאחר תהליכי קבלת החלטות בני שבוע, במקרי בזק. לי אין זמן לשיטות כאלו. לכן עברתי לשיטה הבאה.

3. זרקתי עם דד ליין. זו החלטה האומרת שבתוך שעה תזרוק נייר ויהי מה (אפשר להדליק רדיו ולחכות לחדשות, ואז להישבע לבצע את מדיניות הזריקה עד מהדורת החדשות הבאה). זו שיטה מצוינת, הדוחה את הבעיה בשעה. בינתיים הטלפון יכול לצלצל, ואתה תוכל לקבל דד ליין נוסף שבדרך כלל מוליד מיד שלושה ניירות חדשים. ככה שעד תום השעה, כשתזרוק נייר, תישאר רק עם שני ניירות נוספים. 

4. לעצום עיניים, ללפות חבילת ניירות מתוך הערימה ולהצהיר בפני עורך דין שנייר אחד מתוך החבילה שאתה אוחז ייזרק ויהי מה. בשיטה זו נקטתי השבוע. ואכן, בהצלחה מעל למשוער מצאתי קבלה מ-88' על תשלום לבית הספר היסודי של בני החייל. חשבתי בתחילה להעביר את המסמך לאריה רייכמן או לאספן אחר (ולהשאיר לי העתק). אבל זהו. ביד ברזל לפתתי את ידי השנייה האוחזת בנייר – וזרקתי.

זרקתי נייר, וכתבתי על זה קטע שיודפס על כמה מאות אלפי גליונות נייר.

צביה פוני  03-9303218  |  052-2243124   |    tsivia.pouni@gmail.com